ליגוריה – שתי רביירות

ליגוריה – שתי רביירות

לפגוש בנוף של הרים הנופלים בתלילות לים בצבעים של כחול וטורקיז גורם לנו להתפעלות, כשבכל קצה או מורד של הר יושב כפר קטן וציורי וכל בתיו כצבעי הקשת אנחנו כבר מרגישים בגלוית נוף ואם לכל זה מצטרפים גם אוכל המגרה כל חוש אפשרי וגם איטלקים שמחים אז זה הופך את החוויה של ליגוריה שבצפון איטליה למושלמת.

פורטופינו 2

הים הליגורי

את הטיול באזור זה שלאורך הים התיכון הנקרא באיטליה הים הליגורי ניתן לחלק לשניים, מזרחית לגנואה (או ג'נובה במקומית) ומערבית לה.  בעיר עצמה מספר מקומות מעניינים לביקור בניהם העיר העתיקה, ארמון סן גורגיו שנבנה ב-1260 ומשמש מאז ימי קולומבוס כבנק. המבנה מרשים וציורי וצופה על הנמל הישן ששופץ לאחרונה על ידי הארכיטקט הידוע רנצו פיאנו ואשר הפך מרכז הבילוי של העיר. בכל העיר מפוזרים פסליו ואף ביתו של מגלה אמריקה – קולומבוס, שגנואה טוענת שנולד בין שעריה ורק לאחר שסירבה לתת לו את הצרכים למסעותיו פנה לספרדים והשאר כבר היסטוריה. גיבור נוסף שלא נולד בעיר אך נכלא בה היה מרקו פולו שבעת שביו הכתיב את כל מסעותיו לחברו לתא וכך התפרסם.

גנובה הנמל העתיק 1

דבר אחד שבודאי אסור לפספס היא חנות הממתקים של  פיטרו רומננגו הנמצאת בעיר העתיקה כבר יותר מ-200 שנה.

מערבית לגנואה שוכנת הריביירה הידועה יותר, כל אזור החוף הנמתח עד למעמקי צרפת, אני הגעתי עד מונקו ואפילו חזיתי במעט "גראנד פרי" במונטה קרלו המרשימה. לאורך אותה ריביירה מקומות יפים ומפורסמים רבים אך המרשימים והפחות ידועים הם מנטון לשלווה ורגיעה, סן רמו לאבק כוכבי השירה וכפר קטן במרומי אחד ההרים הנקרא "בוסנה וקיה". כפר זה נהרס לפני שנים רבות ברעידת אדמה ונשאר נטוש עד לאחרונה. אמנים תפסו יוזמה שיפצו את ההריסות וכיום הפך המקום לכפר אומנים.

נטיפים…

כ-70 ק"מ מערבית לגנואה באזור העיירה טויראנו התגלו מערות נטיפים, אשר נפתחו לקהל כבר בשנות החמישים אך ממשיכות להיחקר עד היום. המערות מרשימות ביותר ניתן לטייל בליווי מדריך בכ-800 מטר שכוללים כמה אולמות, שהמוזר שביניהם הוא אולם נטיפי השדיים, בפי המקומיים, כן קראתם נכון שם קיבלו הנטיפים צורה של חזה נשי עקב המים שבתוכם צמחו והאולם נקרא "סיבלה" על שם אותה אלה נשית מהתקופות הקדומות שהייתה אלת אמא אדמה, המערות וההרים. הספלאולוגיסטים "חוקרי המערות" ממשיכים לחקור את המערות ואף מצאו בהן טביעות רגלי האדם הקדמון מלפני 14000 שנה ועצמות דובים בני בערך 27000 שנה.

מערות טוירנו 1

הריביירה

הריביירה המזרחית כוללת מקומות שרק ישראלים מעטים פקדו וממש כדאי לתור את האזור, כפרים קטנים לאורך מפרצים מדהימים שנוצרו ממפגשים של ההרים עם הים יוצרים את השילוב האולטימטיבי.

נתחיל בכפר קטן הנקרא "אושיו" הבנוי על צלע ההר בגובה של כ 500 מטר מעל הים בתוך צמחיה ירוקה וסבוכה ובו מוזיאון שעונים ייחודי הנקרא "מוזיאון אורלוגי דה טורה" ובין המבחר הגדול שבו שעוני כנסיה עתיקים וענקיים ששופצו או ניבנו במפעל שבמקום החל מהמאה ה-18.

נרד לחוף נחלוף דרך רקו ונעצור בכפר "כמוילי" השם גזור מהשמות בית ואשת איש ונבנה לנשות הדייגים שכל לילה נשארו לבדן. על סנטה מרגריטה, ראפאלו וכמובן פורטופינו אסור בתכלית האיסור לפסוח, אלו כפרים שהם החלום והתגשמותו, על המפרצים הצלולים בנויים בתים צבעוניים, פרחים בחלונות ובמרפסות וים טורקיז וכמו השיר הידוע של פרד בוסקליונה "מצאתי את אהבתי בפורטופינו" אפשר בקלות להתאהב ובטח במקום עצמו. יאכטות משייטות בנמל הקטן, בתי קפה ומסעדות על המים, ריכוז מדהים של כל חנויות המותגים לאוהבי השופינג והיופי של כל אלו יוצר הרמוניה מושלמת של אושר והרבה עושר. ציפור קטנה או אולי הייתה זה מתווכת איטלקיה יפיפייה לחשה לי כי מחירו של מ"ר באזור כ- 17000 יורו ותעשו את החשבון לבד. מפורטופינו יוצאות ספינות קטנות לטיולים בים ופוקדות את המפרצים הסמוכים רצוי להפליג לכפרון קטן שלא ניתן להגיע אליו ברכב הנקרא "סן פרוטואוסו" ובוא הושקע לפני כ- 200 שנה פסל של ישו כשומר הכפר ששופץ לאחרונה והוחזר למעמקים ומושך אליו צוללנים רבים. מאזור מפרצי פורטופינו ההמשך הוא לכיוון לבנטו כפר לשלווה ים ומרגוע ושער הכניסה לאזור ה"צ'ינקווה טרה" (חמשת האדמות) או חמשת הכפרים המפורסם, אשר הוכרז כאזור שימור עולמי על ידי אונסקו. 18 קילומטרים של קו חוף סלעי, טרסות חקלאיות וכרמי ענבים יורדים בתלילות כמעט עד קו המים וחמישה כפרים קטנים הבנויים בתוך הסלעים והמצוקים בין הים להר. האזור מדהים הן מבחינת הטבע הים תיכוני העשיר והן בשילוב הבניה וההר. עקב מגבלות טופוגרפיות לא ניתן היה לבנות ולהתפרס וכך נוצר השילוב אדם וטבע. ניתן ורצוי להגיע לכפרים בסירה הפוקדת אותם מדי כמה שעות  והמראה של הכפרים בואכה מן הים פשוט מרהיב.

לבנטו 3

אוכל איטלקי … אבל אמיתי…

הכפר הראשון הוא מונטרוסו ובו מצאתי את המסעדה "אל קרוגיו" המגישה אוכל איטלקי אמיתי וטעים וכמובן את רוטב הפסטו שמוצאו מאזור ליגוריה. משם אפשר להמשיך לכפר הציורי "וורנאצה" הבנוי בסלע לחזות בכפר קורניליה שאינו מגיע לים אלא תלוי על קצוות הסלעים בגובה של בערך 100 מטר מעל המים. להמשיך לכפר מאנארולה ולצעוד יד ביד בדרך האהבה התלויה מעל המצוק.

דרך האהבה 2

"פורטו וונרה" 

לא אוכל לסיים את תאורה של ליגוריה מבלי לציין את הכפר הכול כך יפה "פורטו וונרה" הנמצא ליד העיר לספציה, הכפר הבנוי לאורך החוף משלב בניה של בתים בצבעים מגוונים עם טיילת על הים ומבצר המתנוסס מעל, השקיעה שיכולה להיות קצת קיטשית לפעמים הייתה משם, כששקעה מעל כל מצוקי הצ'ינקווה טרה פשוט משהו מרהיב.

פורטו ונרה 2

ליגוריה פינה קטנה ומקסימה עם נופים ואנשים שאסור להחמיץ.

פורסם: 7 באפריל 2014 || משויך ל: אירופה | יעדים |