מרוקו, ארץ הברברים

מרוקו, ארץ הברברים

אם יש חלום אחד המשותף לכל המטיילים באשר הם, הרי הוא לטייל מבלי להשפיע, ושהמקומות יישארו אותנטיים לעד……

  והנה מתגשם חלום במקום שעדיין לא פג קסמו, מקום שעל אף 8 מיליון התיירים המגיעים אליו עדיין זוכה כל מטייל לראות את האותנטיות הלא משועבדת לדולר, כן וזה קיים ובגדול- במרוקו ואולי יותר מדויק לאמור בארץ הבֶּרבֶּרים.

הבֶּרבֶּרים מהווים כ- 44 אחוז מאוכלוסיית מרוקו וחיים באזור הרי האטלס ובמדבר הסהרה. שבטים אלו נדדו והגיעו למרוקו וסביבתה כנראה מהצפון. ועד היום ניתן למצוא בשפתם, שהייתה אך ורק פונטית עד לאחרונה רמז למילים בגרמנית. אין ספק שהערים המרוקאיות הן משהו ייחודי בפני עצמו, … קזבלנקה, שרק לאמור את שמה העלה בדמיוני את סרטם המפורסם של המפרי בוגרט ואינגריד ברגמן, ולמי שזה קוסם עדיין ומעוניין, ישים פעמיו באחד הערבים, בדיוק כמו שעשיתי אנוכי, לבר קזבלנקה אשר נמצא במלון הייאט בעיר וימצא עצמו בסרט, הבר שוחזר בדיוק כפי שהיה בזמן צילומי הסרט, תמונותיהם של הגיבורים מקשטות את הקירות ואף הפסנתר עדיין שם ופורט עליו פסנתרן את נעימת הסרט ורבות אחרות. מקזבלנקה, כמובן לאחר שתיראו את המסגד הענק שבנה המלך חסן, ממשיכים לראבט הבירה שלצידה העיר הרומאית שלה (או סלה) שמרתקת לא רק בזכות הארכיאולוגיה אלא ולטעמי בעיקר, בזכות אתר קינון מדהים של חסידות החורפות במקום ואשר בנו את קיניהן על כל מגדל רומאי קדום וכל אתר ארכיאולוגי במקום. ואי אפשר בלי הנקודה היהודית – הרומאים אשר כבשו את האזור הביאו עימם יהודים למרוקו ושיכנו אותם בלטיפונדות, הן חוות העבודה שמהן ברחו היהודים לארץ הברברים אשר בהרי האטלס.

ברבר בסהרה 16

 טרנס

כדי להמשיך לכיוון אותה ארץ הברברים המופלאה עוברים בערים מקנס ופז. מקנז עיר בצבעים של קרם, עם היסטוריה יהודית מפוארת של גולי טולדו בעיקר, אוצרת בתוכה את ה"חריגים" בני שבט העיסווה המכניסים עצמם לטרנס ריקוד עם תופים, מצלתיים וכובעי פונפון ומגיעים עד אבדן הכרה וזוב דם, אותם בני השבט הוזמנו לארצנו על ידי פסטיבל ירושלים ויצרו בדמם את ציור ה"שלום" אשר שוכן נכון להיום בבניין האו"ם בניו יורק. אתר מיוחד ויפה לביקור במקנז הן אורוות מולה איסמאיל, שם שמר השליט יותר מ-25000 סוסים בתנאים שהרבה בני אדם היו מאושרים לגור בהם.

מקנז האורוות 1

הבורסקאים

ממקנז לפס, עיר האריסטוקרטיה של מרוקו, שמרנית אך מאד משכילה, ניתן ורצוי לשהות בעיר כמה ימים, בפס ה"מדינה" (העיר העתיקה) הכי עתיקה במרוקו, סמטאות מופלאות עם הקרמיקה הכחולה, הבורסקאים המעבדים את העורות מהשלב הראשוני ביותר ועד המוצר המוגמר ועל אף הריח הנורא חובה לראות את התהליך המדהים והייחודי הזה, לשוטט בבזארים המופלאים ובסמטאות השווקים. בפס עומדת עדיין האוניברסיטה הקדומה "מדרסת אל קראיין" אשר נבנתה 200 שנה לפני הסורבון ובה לימד הרמב"ם. ולסיום, לפני עזיבתכם את פס כדאי ליהנות מהמרחצאות התרמיים, החמאם והמסגים ב"מוליי יעקוב" הנמצאים כ 18 ק"מ מהעיר.

פס הבורסקאים 6

 מערות בהר

עוזבים את פס ומתחילים לטפס בהרי האטלס הבינוני. עוברים בתוך יערות האלון האטלנטי שמקליפתו מיצרים את השעם ואת בלוטיו המתקתקים אוכלים, וסוף סוף אנו בכניסה לארץ הברברים, העיירה בהליל מקבלת את פנינו, מאות מערות הבנויות בהר אליהם מטפסים במדרגות לגובה של כ- 8 או 9 קומות ושם גרים תושבי בהליל כמו שחיו אבותיהם ואבי אבותיהם ואין סיבה לשנות, . המסורת חזקה מהנוחות, ממש כמו שהמסורת של נערות העיירה הרווקות ההולכות כשעל כתפיהן מגבת או בד לבן לציין את רווקותן עדיין קיימת ולא הוחלפה על ידי הסלולריים או המחשב, . כמו שכבר אמרתי- הקידמה עוברת שם אבל לא משאירה את חותמה עדיין, ואולי זו בלבד הסיבה למהר למרוקו. אותן נשים רוקמות בחוטי המשי את כפתורי ה"עקייק" המפארים את הגלביות והכפתנים. ואילו ב"ספרו", העיירה השכנה הנחשבת לשער הכניסה לברברים מעבדים עורות, ומיצרים מחרשות עץ כי החקלאים המקומיים עדיין חורשים עם פרדה או פרה הקשורות למחרשה. ממשיכים לטפס בהרי האטלס,  ולפגוש את הברברים, עם לבושם הצבעוני, הכאפיות הצבעוניות על ראשיהם ובעיקר אדיבותם, נעם הליכותיהם, מאור הפנים ורצונם לעזור, דוברי ברברית אך גם מרוקאית, ערבית וצרפתית ואלו הבאים במגע עם התיירים גם אימצו את האנגלית ואפילו מילים בודדות בעברית, כן, מסתבר שהם לומדים מהר ושאנחנו הישראלים אוהבים לטייל. חולפים דרך העיירה הצרפתית איפרן אשר נבנתה בסביבות 1945 קרוב לאתר הסקי בהר חיברי. האזור עמוס עצי אלון וארזים עתיקים כשארז הבורו אשר גילו כ- 1000 שנה נמצא בקרבת מקום וניתן להגיע אליו בטרק רגלי או בג'יפים. ממשיכים  לכיוון העיירה מידלט הנוף משתנה מעט ולמשטחי הנוף נוספים- ה"מסטה" – הרי השולחן הצמודים להרי האטלס, חולפים בעמק המולויא ליד הר עייאשי המתנשא לגובה של 3737 מטר ונקרא על שמו של אחד המרפאים הקדושים של פעם ואילו היום כל מרפא בעשבים מוסיף לעצמו את התואר עייאשי.

 האטלס 4

הנקודה היהודית

מתקרבים לעיירה ריש ושוב צצה הנקודה שלנו, … לפי הסיפורים, יהודי העיירה הגיעו לכאן פעם מזמן, כתוצאה מנדידת אחד מהשבטים האבודים שקבעו את משכנם כאן. הסיפורים ממשיכים ויש הטוענים כי היהודים, אשר חיו בצמוד לברברים שהיו אז פגאנים, העבירו את היהדות לשכניהם. ולא זו בלבד, ואף הייתה לברברים כוהנת אשר נקראה "כהינא דהיאה" אשר עם בוא המוסלמים לא הסכימה להתאסלם והתאבדה כיהודיה. האמת היא שכל התושבים במרוקו חיים עד היום באזורי הדמדומים שבין מציאות לדמיון, בין אמונות שונות ועד מאגיה שחורה לכן יצבעו את הבתים בלבן למען גרוש השדים, ירוק לשפע, כחול נגד עין הרע, לא יעזו להרוג נחש כי הוא שליח או דב אשר מביא סימן לפרנסה, יבצעו כשפים עם לטאות, יאמינו באבנים ובעיקר בסיפורים. הכול מתחיל ונגמר כאשר נפגשים הגברים והנשים בפתחי הבתים עם שקיעת השמש, לאחר יום העבודה, ומתחילים לספר ולתאר את שעבר עליהם, איך פגשו שד או מה חלם כל אחד ואיך הכול קורה. ולפעמים כל קשר למציאות הוא מקרי בהחלט אבל האגדות צומחות ופורחות.

לאחר העיירה ריש מגיעים לאחד האתרים המרהיבים בסביבה – נאת המדבר והקניון של הנהר זיז

כ -100 ק"מ אורכו, המקום משתפל  מהמצוק לעמק ואל הנהר, יש בו תופעות גיאולוגיות ייחודיות של שכבות ורבדים, ים שיבש לפני 230 מיליון שנה מביא לסביבה את המאובנים ואבני הצפחה לכל אורך נהר הזיז. הכול ירוק, גידולים פורחים, הרבה תירס ובעיקר תמרים בטעם שיש רק שם.

האטלס  שבר הזיז 9

יורדים דרך העיירה אראשידייה עד לעיירה ארפוד בעמק הטאפילאלט השער לסהרה (מדבר בערבית), עיירה קטנה אך מיקומה אסטרטגי ולכן מרובת מלונות, אירוח ליוצאים למדבר.

סהרה  44

ג'יפים במדבר

הג'יפים מחכים ובשעת בוקר מוקדמת מאד יוצאים לפגוש את המדבר הגדול בעולם ולחזות בזריחת השמש על משטחי החול האין סופיים. דיונות ענק וחולות נודדים, סופות חול של ימים ולעומתם ימי שמש ולילות עם שמיים צחים כקריסטל ונראה שהכוכבים כל כך קרובים עד שאפשר לקטוף אחד, . ככול שנעמיק להיכנס כך נפרד מהציוויליזציה ומהתיירים וכך תהיה לנו יותר סהרה לעצמנו, את הג'יפים יחליפו הגמלים או בפי אנשי שבטי התמזיר החיים בסהרה, -ה"דרומדר"- שבסהרה הוא גמל חד דבשתי. הדרכים הנמחקות עם נדידת החולות עתיקות יותר מדרך המשי או כל דרך רומאית שאנו מכירים, נאות מדבר קטנות, אנשי השבטים מסתפקים במועט. הם החיים בצמצום מהגמלים, העיזים ו…התיירים. השבטים אשר התיישבו ישיבת קבע במקום בנו לעצמם בתי בוץ ציוריים עם דלתות צבעוניות וקישוטי קיר מדהימים ומספקים סחורות לנוודים ולתיירים. הם חיים בקסבות המוקפות חומה, ואת מתיהם הם קוברים בבתי קברות קטנים כשרק אבן מחודדת למראשותיו של המת.

סהרה  45

נחשים במרקש

ושוב מחליפים את הגמלים בג'יפים, נוסעים בדרך אלף הקסבות שבעמק הדאדס. חולפים על פני מצודות שבט הגאלאווי ונכנסים לקניון הטודרה, כמו ששר שלמה בר "בלב הרי האטלס", זהו קניון המתחיל בנאת מדבר ירוקה עם מבני בוץ בצבעים מרהיבים ליד העיירה טינרהיר, נע לאורך הנהר ומטפס ועולה מעל הקניון עד לעיירה טמטאטוכטא. משם אפשר להמשיך בדרך הג'יפים בגובה של כ-2800 מטר עד לעיירה מסמריר ולרדת לקניון מרהיב נוסף הוא הדאדס . (בחורף יתכן והדרך לא עבירה), במקום תעשיית קוסמטיקה ענפה המבוססת אך ורק על ורדים הגדלים באזור. את הלילה אפשר לעבור בעיר הסרטים ווארזאזאת ואף לבקר באולפני ההסרטה שבעיר. משם ניתן להמשיך ולטייל בעמק הדאראא לכיוון העיירה זאגורה ואומחמיד בג'יפים כמובן ולחזור דרך קסבת אית-בן-חדו. קסבה זו שופצה ומתוחזקת עקב צילומי סרטים רבים שנעשו בה כמו למשל "לורנס איש ערב". למטילי הג'יפים ניתן יהיה להמשיך בדרך ההררית המתפתלת באטלס הגבוה מהקסבה דרך אחאהוד לטלואת ולהתחבר לכביש המוביל לעיר מרקש דרך טיזנטישקה הנמצאת בגובה 2260 מטר. לא ניתן, אי אפשר ואסור בתכלית האיסור לוותר על הבירה הברברית, העיר המדהימה ביותר במרוקו ואחת המדהימות בעולם הלוא היא מרקש. שילוב מהמם של תרבות חדשה ומפותחת עם המאגיה השחורה, מוכרי הקמעות והמזלות, המחללים לנחשים והאנשים המרתקים של העיר. מהעיר מומלץ להמשיך לאזור עמק האוריקה לאורך הנהר ועד למפלי סיטי פטמה, אזור יפיפה שעל אף קירבתו לעיר עדיין שומר על חיים אוטנטיים של חקלאות ובתי בוץ מסורתיים.

מרקש המחלל לקוברה 1

פורסם: 1 באפריל 2014 || משויך ל: אפריקה | יעדים | יעדים נבחרים |