בקצה השמיים, בסוף המדבר

בקצה השמיים, בסוף המדבר
הדרך מבאר-שבע לאילת לא חייבת להיות רק מלחמת הישרדות על כביש הערבה. בנתיבי הנגב, לא רחוק מהכביש הראשי, פורח עולם מופלא של טבע ונוף. מהזנבנים ועד דקל הדום
עד באר-שבע הכל עוד היה במסגרת הסביר. הרכב התגלגל לאיטו, עמוס לעייפה בילדים, אישה, בעל אחד תשוש, משחקים ואוכל. המון אוכל. לא פסחנו על אף מזנון בדרך. ואז קרה הדבר שכל הורה מכיר בוודאי מנגינה מוכרת, שלא לומר זימזום, הזדנבה מהספסל האחורי, זה של יורשי העצר: משעמם לי, מתי מגיעים? 

הנסיעה מבאר-שבע לאילת לא חייבת להיות סתם עוד טיסה מנ.צ לנ.צ, אלא מסע ארוך ומפתה. הנגב ירוק בעונת האביב, על הסלעים זוחל סהרון משולשל, באפיקי הנחלים שגאו עם הגשמים רובצת צמחייה כמו ימלוחים, רתמים, זוגן ועוד והדרך ארוכה ורבה. עברנו את הדרך באיטיות וביסודיות והתוצאות? נהדרות.

 זנבנים על כף היד

הדבר הראשון המתבקש ממי שרוצה ליהנות מהדרך ולא רק לעבור אותה בחטף, הוא נסיעה דרך מעלה עקרבים המפורסם, המתפתל בכביש 227 ויורד מרכס חצרה שבהר הנגב אל בקעת צין. המעלה הוא חלק מדרך שנסללה עוד בימי הבריטים ועד 1956 היווה את הדרך היחידה לאילת. בשנות ה-90 שופץ הכביש והוכשרו בו מצפורים. ביקור באחד מהם כרוך בטיול קטן, אבל שווה בהחלט לתצפית. המכתש הקטן, הרי צין, הערבה ורכסי הנגב המערבי ניבטים ממנו.

בסוף כביש 227 מגיעים לכביש הערבה ולצומת עין חצבה. חצבה וסביבתה משופעים בשמורות טבע, אתרים מעניינים ואפשרויות לספארי. שתי שמורות מדהימות הן שמורת שיזף ואחותה, שמורת גדרון. את שתיהן מטפח פרופ' אמוץ זהבי למען הזנבנים שבמקום – אהבתו הגדולה. (ראו טפח בנושא זנבנים תחת קטוגורית "מידע")

DSC_0693

שמורת גדרון נמצאת במפגש הנחלים שחק וגדרון, שמתאחדים והופכים לנחל עידן, דרומית לגבעות עין-חצבה. כברת ארץ זו מתאפיינת בנוף ובגיאולוגיה שאין כדוגמתם בערבה. גודל השטח 12 קמ"ר, בהם חוור הלשון בא במגע עם נופי אבן החול האדומה של משקעי אגם חצבה, ועליהם מתנוססים עצי שיטה לרוב.  בשתי השמורות תמצאו גם לא מעט זנבנים. הזנבן הוא הציפור היחידה בישראל שחיי החברה שלה בנויים על קבוצה, שחבריה שומרים יחד על נחלתם ומגדלים יחדיו את צאצאיהם, אומר פרופ' אמוץ זהבי. כל הגוזלים בוקעים בקן אחד, שבו הטילו כל הנקבות את ביציהן, והזכרים מחזרים, ולרוב גם מזדווגים, עם כל הנקבות שהצטרפו לקבוצה למטרות רבייה.

ערבה 5

תצפית מקרוב בזנבנים היא חוויה שלא תשכח. פתאום הם עטים על פירורי הלחם שנידבנו להם, או עומדים על כף ידנו ובוחנים אותנו במבט מדוקדק. הזנבנים אוהבים להתעמת עם הסכנה. הם לא חששו להתקרב לנחש שחלף למטה ולא התרחקו מהעופות הדורסים שעברו קרוב אליהם. השמורה צופנת עוד הבטחות: צפייה בציפורים נוספות, האזנה לקולותיהן וקבלת הסברים על צבעיהן וקולותיהן (פרטים בבי"ס שדה חצבה).

המים הפליאו לצייר

מחצבה נכנסים אל "ארץ החווארים" – שמורה שטופחה על ידי הקרן הקיימת לישראל. הדרך המשתרכת בין היישובים חצבה ועידן היא דרך החווארים, שנושאת גם את השם דרך השלום. אורכה 24 ק"מ, היא נוצרה מצירופן של דרכי החקלאות של יישובי הסביבה ודרך הטישטוש בגבול ירדן, והיא עוברת בתוואי הגבול שבין ישראל לירדן. השמורה מדהימה לא מעט בזכות צורות שפיסלו בה המים, הרוחות והאקלים היבש. במקום נמצא מאגר המים של קק"ל, מאגר חצבה, המשופע בעופות מים ובמסלולים סביבו. המאגר שוכן כ-600 מטר מזרחית לדרך, מכיל 1.8 מיליון מ"ק ומשתרע על פני כ-500 דונם. מי השיטפונות הנאגרים בתוכו משמשים להשקיית שדות מושב חצבה ולמהילת מים מליחים שנשאבים בקידוחים בסביבה. כשהמאגר מתמלא, ממשיכים עודפי המים לזרום במורד האפיק ונקלטים במאגרים עידן ונאות תמרים. שלושת המאגרים גם מספקים מים להעשרת מי תהום. הג'יפאים יכולים להמשיך ממאגר חצבה עד נאות הכיכר, ואילו כלי רכב רגילים יטפסו חזרה לעידן.

DSC_0709

מאזור ארץ החווארים הדרמנו לפארק ספיר. בשנות ה-80 החלו קק"ל, רשות ניקוז ערבה והמועצה האזורית הערבה התיכונה בהקמת פארק ספיר. שטח הפארק כ-150 דונם והוא מכיל את "העמק הנעלם", שקע טופוגרפי נסתר ובו מעיין חבוי ושני מעיינות הנופלים במפל קטן וזורמים משם לאגם. מקור המים במבנה הגיאולוגי שבאזור. תמצאו כאן שתי שכבות חרסיתיות וביניהן שכבת גיר דולומיט, דרכה עוברים המים היורדים על ההרים ממערב. בגלל שכבות החרסית, המים אינם נספגים באדמה ואינם מתאדים. במקום בו הם מבעבעים על פני הקרקע, נוצרה מלחה (סבחה). האגם שבפארק נמצא באזור המלחה ולצומח הטבעי – תמר, סמר, קנה וימלוח – נוספה גם צמחייה מדברית. לרשות המבקרים הותקנו בפארק מתקנים לנופש ושירותים אקולוגיים. מומלץ לצאת ולטייל לאורך ציר המעיינות ולסייר במעלות ובדרכים העתיקות. הדרך, שנראתה פעם ארוכה ומשעממת, הופכת לטיול מדהים בפני עצמו. משם ממשיכים לשמורת עין עברונה. שמורת הטבע סביב אילת היא מרחב בראשיתי של נופים שאין שני להם בישראל. סלעי היסוד הצבעוניים, בגווני שחור ואדום, יוצרים גושי הרים מחודדים ויפים, כשמראשיהם נשקפים הנופים המרהיבים של מפרץ אילת והרי אדום.

ההרים מחליפים צבעים

DSC_0746

שמורת עברונה משתרעת על 40 קמ"ר בערבה הדרומית וכוללת עצי שיטה, ביניהם משוטטים עדרי צבאים, בריכות מלח ובהן ובסביבתן שפע עופות מים (בראשם עשרות ציפורי פלמינגו מרהיבות), צמחייה מיוחדת בעלת מנגנוני עמידות למליחות הקרקע ואתרי עתיקות. קבוצת דקלי הדום, הצפונית ביותר בעולם, מהווה רקע נהדר להרי אדום ואילת התוחמים את האזור. מומלץ לבקר כאן בעיקר בשעות הבוקר ואחר-הצהריים, כדי לראות את ההרים מחליפים גוונים ואת בעלי החיים בפעילותם. הכניסה למצפור עברונה היא מכביש הערבה-צומת באר אורה. דרך עפר, שהוכשרה על-ידי קק"ל, עולה למצפור, השוכן בגבעה המשקיפה על הערבה. המצפור הוא נקודת פתיחה טובה לסיור בערבת עברונה, מעברו המזרחי של כביש הערבה. מדרום, הר עמרם בצבעו השחור, וממזרח נישאים הרי אדום.  דקל הדום, גם הוא ממוצא אפריקני, הוא עץ טרופי יפה, המאופיין בגזע שנוטה להתפצל לשניים. חלק מהדקלים הראו בעבר סימני התייבשות בגלל ירידות מפלס מי התהום בערבה, וזוכים, באדיבות קק"ל, לתוספת מים בטפטוף. בחוות הפוגרות באתר נמצאים שרידי חווה חקלאית משוכללת שפעלה בתקופה האומאית (מאות 7-8 לפנה"ס). עובדי החווה הזרימו מים לחווה ממרגלות ההרים בשיטת הובלה שפותחה בפרס: באמצעות כוח הכובד בתעלה תת-קרקעית (פוגרה).

DSC_0755

במקום נמצאות בריכות בהן מאדים מי ים. התמלחת (מים מלוחים בריכוז גבוה) מוזרמת באמצעות כוח הכובד למפעל המלח שמצפון לאילת. המים עשירים במזון. הברווזים ניזונים משפע האצות, התמירונים – מזחלי זבובים והפלמינגו מסרטנים קטנטנים.

ערבה4

הערבה, הרבה בזכות תושביה החקלאיים, קק"ל וחוקרי החי והצומח, שמצאו דרכים לשימור האזור המרתק והנפלא זה, הפכה לאזור נהדר לטיולים. אז בפעם הבאה שאתם מדרימים לאילת – אל תשכחו שלפעמים הדרך היא העיקר.

DSC_0780

פורסם: 3 באפריל 2014 || משויך ל: ישראל |