זנבנים – ציפורים בחצבה

זנבנים – ציפורים בחצבה

הזנבן הוא הציפור היחידה בישראל שחיי החברה שלה בנויים על יחידת קבוצה שחבריה שומרים יחדיו על נחלתם ומגדלים יחדיו את צאצאיהם. כל הגוזלים בוקעים בקן אחד שבו הטילו כל הנקבות את ביציהן והזכרים מחזרים ולרוב גם מזדווגים עם כל הנקבות שהצטרפו לקבוצה למטרות רבייה.

כלומר, זנבן לא יכול לדעת במדויק מי הם אביו ואמו הביולוגיים.

הזנבן מתייחס אל כל הבוגרים המתרבים בקבוצה כאל הוריו. הוא גם מתייחס אל כל מי שגדל איתו כאחיו ואחיותיו. זנבן לא יזדווג עם קרובי משפחתו. לפיכך, בדרך כלל נקבות מתבגרות עוברות לקבוצות שכנות כדי להתרבות.

מערכת חברתית מסובכת זו פיתחה בזנבנים, כמו בבעלי חיים אחרים החיים בצורה דומה (יש גם חברות אנושיות בהן יש מערכת יחסים דומה), מנגנונים חברתיים המאפשרים להם לחיות בצוותא למרות ניגודי האינטרסים שמתפתחים בקבוצה כאשר הזנבנים הזכרים מתחרים ביניהם על ההזדווגות עם הנקבות.

זנבנים 3

מחקר הזנבנים בחצבה הנמשך מאז 1971, מספר פרופ' אמוץ זהבי, עוקב אחרי קורות חייהן של כ 20-25 קבוצות זנבנים החיות בין חצבה לעין יהב ובין הגבול הירדני למעיינות שלרגלי הרי הנגב. כל נחלה יכולה להשתרע על פני כמה ק"מ מרובעים. כדי להצליח ולמצוא את קבוצות הזנבנים ולעקוב מקרוב אחרי התנהגותם הרגלנו אותם לנוכחותו של הצופה בקרבתם. (למעשה רבים מהם מוכנים לעמוד ליד רגליו של הצופה). ניתן להימצא ליד הקן ולאותם זנבנים שמאכילים את גוזליהם, לעקוב אחרי הפרחונים (גוזלים שיצאו מהקן) ולראות כיצד הבוגרים מובילים אותם ממקום למקום, מאכילים אותם ושומרים עליהם מטורפים. לצפות בעימותי גבול בין קבוצות שכנות, לראותם יורדים מעץ הלינה או מסתדרים בו בקבוצה, צמודים זה לזה לשינה, לחזות בריקוד הבוקר, להבין את מערכת התקשורת הקולית ואת ריקוד המים שהם מקיימים לאחר רחצה.

תצפית מקרוב בזנבנים הינה חוויה שלא תשכח.

במהלך המחקר הסתבר שעלו בפנינו, החוקרים, תופעות, שכאשר הצלחנו להבינן הסתבר שפתרנו מספר בעיות יסוד בחיי החברה של בעלי חיים ובכללם – האדם. זנבנים 1

למדנו כיצד ניתן להעביר מסר אמין. רעיון זה המקובל כיום בין המדענים, נקרא עקרון ההכבדה . הוא טוען כי המפרסם את טיבו חייב לעשות משהו ייחודי, שמי שאינו כמוהו לא יוכל לעשות. האדם העשיר מבזבז כסף ומפרסם בכך את עושרו. בזבוז  כזה לא יכול להיעשות על ידי אדם עני שיתיימר להיות עשיר שכן במקרה כזה ייתפס, ובצדק, כבלתי אמין. הזנבנים מראים את יכולתם להתקרב אל הסכנה ובזה מפרסמים את יכולתם. במסגרת הסיור לחצבה ניתן לראות כיצד הם מתקרבים אל הנחש, וכיצד הם מכריזים לעומת דורס שעובר כי הם אינם מפחדים ממנו על ידי גילוי לדורס את מקום הימצאם. מי שמפחד מדורס לא יעיז לעשות זאת.

למדנו לדעת כיצד מתפקדת שותפות. לעתים קרובות עולה אחד הזנבנים על צמרת עץ ומתפקד כשומר המתריע על סכנה. למדנו כי הרווח שיש לשומר ממילוי תפקידו הוא בכבוד שהקבוצה רוכשת לו. נראה כיצד הם עולים לשמור וכיצד מתחלפים הזנבנים בתפקיד השומר.

חוויה לא פחות מרגשת היא להתיישב ליד קבוצת זנבנים ולתת להם לבוא אל הצופים. הם מחכים לפירור לחם. נראה כיצד פירורי לחם מעלים אותם על המשקל ומאפשרים לנו לראות מה משקלם של זכרים נקבות, שליטים, וצעירים. המשתתפים בטיולים יוכלו לראות את הזנבן עומד על כף ידם, להביט בעיניו ולראות כיצד הוא בוחן אותם. נביט בהבדלי הצבע שבין זכר לנקבה ולצעירים. אנחנו למדנו מצבעי הזנבנים על עקרונות חשובים למשל- כיצד כדאי לפרסם בעזרת הצבע המתאים.

למדנו הרבה מתצפית בציפורי בר מטווח קרוב. לכן ניסינו להרגיל גם מינים נוספים לקרבתו של הצופה. המטיילים לחצבה יוכלו לצפות מקרוב בציפורים נוספות, להאזין לקולותיהם ולקבל הסברים על צבעיהם וקולותיהם.

פורסם: 6 במאי 2014 || משויך ל: ישראל |